על ציורי ילדים שרבוטים ומה שביניהם

חייבת לשתף אתכם במשהו חשוב מנקודת מבטה של גננת, בייחוד אתכם, הורים לילדי גן. לפני כמה ימים נתקלתי בפוסט שרצה בו בדיחה, משהו בסגנון: ״למה מבקשים לקחת את הציורים מהגן של הילד הביתה אם יש פח גם בגן?״ אמנם לקחתי את זה בהומור כמובן, מבינה שיש כל כך הרבה שלפעמים יש צורך לסנן (ממליצה לסרוק במחשב ולשמור) אבל רק חשוב לי לשתף במשהו מעניין. בדר"כ בגילאי 3 הציור נחשב כשרבוט ועדיין לא הופך לפרטים ייצוגים ממש, לקראת גיל 4 זה משתנה ולאט לאט השרבוט הופך לציור שמייצג פריטים דיי ברורים. מגיל זה, הרבה מאוד מהציורים מייצגים ומביעים את מצב רוחו של הילד, הרגשותיו לטוב/פחות, רצונות, חלומות ולפעמים גם דברים מהדימיון שיכולים להיות חלק משמעותי בחייו של הילד. *שימו לב לתמונה שבמקרה נתקלתי בה באתר מאקו, ילדה בזמן השואה התבקשה לצייר בית, שימו לב לפניה, לציור המורכב הזה, המבולגן והמטריד הזה, רוב הסיכויים שעומד מאחורי ציור זה משהו מאוד משמעותי על חייה של הילדה. אז לטוב ופחות, עברו על ציורים של ילדיכם בנוסף למעקב שהגננת עושה, התעניינו יחד עם הילדים מה ציירו, שבחו אותם על העבודה המושקעת (אנחנו עובדים כל פעם בחומרים שונים כדי לחשוף אותם לכך ובכדי לחזק את המוטוריקה העדינה כך שמאחורי כל חומר ויצירה ישנה מטרה והילדים משקיעים ולמדים מתהליך זה כל פעם משהו חדש). אז בפעם הבאה כשתאספו את הציורים מהמגירות של ילדיכם בגן, גלו התלהבות, שאבו מהילדים מידע על כך, לעולם אל תגידו "זה לא נראה כמו..." "ככה לא מציירים" אל תתקנו אותם, כך הם מסוגלים בשלב זה וכך הם מזהים ורואים את העולם!

שלכם, דורין.